שולי
כל חיי גדלתי עם כלבים, אך כשעזבתי את הבית הכלבים
נשארו עם ההורים ואני הייתי מגיעה בסופי השבוע לבקר.
בשנה השנייה לתואר התחלתי להתנדב באגודת צער בעלי חיים חיפה, אז הבנתי כמה אני מתגעגעת לגדל כלב אבל עדיין לא הייתי מוכנה לגדל כלב משלי- הרבה שעות מחוץ לבית, אחריות גדולה, עניין כלכלי וכו', האגודה מילאה עבורי את החסך הזה. אבל אחרי 3 שנים באגודה והרבה בילויים אצל חברים בעלי כלבים, הגעתי למסקנה שאני מגיעה אליהם, לא נעים להגיד, בשביל הכלבים... פתאום מצאתי את עצמי מבקשת לטייל איתם, להיות במחיצתם ואז ההחלטה לאמץ כלב משלי התגבשה אצלי. ידעתי שאני רוצה שתהיה נקבה והכי חשוב, שתסתדר עם חתולים.
באחת הפעמים שהגעתי להתנדב, טיילתי עם פיונה ומריו, שניהם הגיעו חודש קודם יחד מהסגר חיפה. הסתכלתי עליה וידעתי, זו היא. לקחתי אותה אחרי הטיול לחתוליה של האגודה בכדי לראות כיצד מגיבה והיא, נשכבה מול החתולים בביישנות ולא הגיבה וידעתי בוודאות שזו תהיה הכלבה שלי.
אחרי יומיים הגעתי לאגודה, רועדת כולי מהתרגשות לקראת החברה החדשה שתיכנס לחיי. לקחתי את פיונה לטיול סביב האגודה, בדקתי שוב שלא איכפת לה מהחתולים וזהו, היינו בדרכנו הביתה לחיים חדשים.
אז היום פיונה היא שולי ואנחנו חוגגות שנה ביחד, אבל מה אני אגיד לכם, השנה הזאת לא הייתה קלה בכלל, בלשון המעטה.
שולי נמצאה משוטטת ברחובות וישבה בהסגר חיפה כמעט חודש עד שהגיעה לאגודה, שולי לא הייתה מחונכת לצרכים וגם לא למשמעת, לקחתי על עצמי אתגר. לא רציתי גורה, אבל לקחתי כלבה בת 8 חודשים כאילו הייתה בת חודשיים.
במשך שבועיים היא לא עשתה צרכים בחוץ בכלל אלא רק בבית, היא הרסה לי כל דבר אפשרי בבית, נאלצתי לקחת מהאגודה כלוב חינוך בו שהתה כאשר הייתי מחוץ לבית, אבל גם זה לא עזר ושולי המשיכה בשלה, הגעתי להבנה שלכלבה יש חרדת נטישה.
במשך חצי שנה, בכיתי כמעט כל יום בגללה, הייתי ממש מיואשת, הכלבה לא הייתה ממושמעת, לא הפסיקה לעשות צרכים, הרסה כל דבר שיכלה- שני מזרנים שלא היו שלי, לעסה רהיטים ועוד ועוד, ולא משנה מה ניסיתי לעשות בכדי להקל עליה, לא עזר, מאלף לא יכולתי להרשות לעצמי בזמנו וניסיתי לקבל טיפים מחברים בעלי ניסיון, מאמרים וסיפורים של אנשים שאמרו לי "אל תדאגי, זה יעבור לה..."
כאשר עברנו דירה, שמתי לב ששולי הרבה יותר רגועה, לאט לאט התחלתי להשאיר אותה מחוץ לכלוב חינוך יותר ויותר זמן. והחלטתי סוף סוף לקחת מאלף שנתן לי כלים לתקן את המשמעת שלה ולימד אותי להיות יותר אסרטיבית איתה.
והיום שולי שלי כבר כמעט בת שנתיים, לא ממושמעת ב-100%, עדיין לעיתים רחוקות מתפלק לה צרכים בבית, אבל חוץ מהדברים האלו אני יכולה להגיד שכולם צדקו ושעברנו את החלק הקשה. שולי שלי היא כלבה נהדרת, חברותית ואנרגטית, אוהבת אדם, כלבים וגם חתולים, היא לא טריטוריאלית ומקבלת כל אורח שמגיע אלינו בשמחה ובאהבה. אני אוהבת את שולי שלי בכל ליבי ולא משנה כמה קושי גרמה לי מעולם לא חשבתי לרגע להחזיר אותה או להישבר. שולי איתי רק שנה, אבל זה מרגיש כאילו הייתה פה תמיד ואני מאחלת לנו עוד לפחות 15 שנים ביחד.
עשו טובה לעצמכם- אמצו חבר לחיים!
אלונה.