מדוע לעקר ולסרס?
אין ספק שאחת הבעיות הקשות ביותר, אם לא הקשה מכולן בנושא רווחת בעלי החיים היא בעיית התפוצצות האוכלוסין.
שיעור ההתרבות של חתולים וכלבים הוא עצום.
בתנאים אופטימליים, כלבה תתייחם פעמיים בשנה ותעמיד עד 10 גורים ואף יותר בכל המלטה!
אצל החתולים- קצב ההתרבות אף גבוה מכך.
הואיל וגורי כלבים וחתולים מגיעים לגיל פוריות כבר בגיל 6-7 חודשים, משמע שתוספת הגורים היא אדירה.
הנחת יסוד בסיסית היא כי ברור שלעולם לא ניתן למצוא מאמצים שידאגו לכל הגורים שנולדים.
כך הפכה במרוצת השנים תופעת החתולים והכלבים המשוטטים למכת מדינה.
עשרות שנים של המתה המונית ושיטתית של רבבות חתולים וכלבים חסרי בית, הוכחה כלא יעילה.
הראיה לכך היא שהבעיה לא צומצמה - ושיעורי ההשמדה ישארו באותה רמה במשך דורות רבים!
זוהי הוכחה נידחת לכך שמעבר לדופי המוסרי שהיה, שיטת ההשמדות הינה כישלון לפי כל קנה מידה !
החלופה ההגיונית והטובה לשיטת ההרעלות וההמתה היא המניעה - הרבה יותר הומאני למנוע המלטות של גורים לא רצויים מאשר להשמידם לאחר שכבר הומלטו!
המניעה היעילה והטובה ביותר כיום היא באמצעות ניתוחי העיקור והסירוס:
במהלך ניתוח העיקור / סירוס שנעשה בהרדמה כללית מורחקות השחלות והרחם בנקבות, או תכולת שק האשכים אצל הזכרים.
הניתוח עצמו הוא קצר, ההחלמה ממנו מהירה מאוד (החיה שבה לתפקוד רגיל תוך 24 שעות) ובעקבותיו לא תתרחשנה יותר התופעות המטרידות של עדרי זכרים משולהבים שרודפים אחר כלבות מיוחמות ותיחסך תופעת הגורים שננטשים בכל קרן רחוב ושערי בתי המחסה.
בע"ח מעוקרים פירושו - פחות מטרדי שוטטות, פחות נשיכות, צמצום סכנת התפשטות מחלת הכלבת ובכלל, בע"ח מעוקרים הם רגועים ושקטים מאלה הפוריים וגידולם נח יותר.
העיקור אינו פוגע בבריאות הכלבה / חתולה - לא נפשית ולא גופנית אלא להיפך!
תוחלת החיים של בע"ח מעוקרים גבוהה מזו של בע"ח פוריים.