04-8729696
תרומה בקליק
מפת האתר
פינת אימוץ בחרו את המאפיינים של חיית המחמד בה הנכם מתעניינים
סיפורים שלכם

ג'וקר



החלטנו לאמץ כלב!
ההחלטה לא היתה פשוטה. אנחנו משפחה של חמש נפשות ובית די קטן. הילדים כמובן מאוד התלהבו אך אנו, ההורים, החלטנו שלא מאמצים גור מפני שאין לנו את הזמן והיכולת להשקיע בחינוך ולכן עדיף לאמץ כלב בוגר.

הפור נפל לאחר ביקור באתר של אגודת צער בעלי חיים בחיפה. התאהבנו.

זה קרה בערב יום כיפור. נסענו לאגודה וראינו את ג'וקר. כלב עצוב וכבוי שלא יכולנו לעמוד במבט האדיש (לכאורה) בעיניו. השבוע הראשון היה לא קל. ג'וקר היה צייתן. יותר מדי צייתן. הוא פשוט מצא לו פינה ולא רצה לזוז ממנה. לא כישכש, לא ביקש לצאת
...

 


לאחר כשבוע ולאחר שהנחנו לו לנפשו והבנו שיקח לו זמן להתרגל, התחילו לצוץ סימני שובבות וחיים. בלילות ג'וקר היה נרדם למרגלות המיטה של אחד מאתנו ומבקש חום וקרבה.


ארבע שנים חלפו מאז. גו'קר הסב לנו אושר רב מהיום הראשון שהגיע אלינו. אנו לא יכולים לדמיין את חיינו בלעדיו. המשפחה היום היא בת 6 נפשות וג'וקר שלנו הוא נפש קסומה.  
האהבה שהוא מרעיף עלינו וההדדיות זה אחד ממקורות ההאושר הגדולים!
 


דימה, המתנדב שחילץ את ג'וקר לפני ארבע שנים, מספר:
בין כל הכלבים שיצא לי לעזור להם בזמן שירותי הצבאי, היה גם ג'וקר.
ג'וקר נקרא כך כאשר היה בצב"ח אחרי שגילו איזה חייכן הוא היה, אבל כאשר פגשתי אותו ממש לא הייתה לו סיבה לצחוק.
ג'וקר ננטש במלחמה האחרונה בבסיס בו שירתי, ביחד עם עוד ערמת כלבים, שלרובם הצלחנו למצוא סידור כזה או אחר. הוא התחבר מאוד לשומי, טרייר קטן ומקסים שננטש כמוהו , וביחד הם ניסו איכשהו הלסתדר. ראו שהוא היה בייתי, וחביב, אבל מאוד ביישן.
הוא היה חי מאשפה ושאריות מהחדר אוכל שהייתי מעביר להם, היה ישן במחסנים ישנים, על ציוד צבאי עבש, שמרוב הריח אי אפשר היה להתקרב אליו. היה נבהל בכל פעם שטיל היה עובר מעלינו, או נופל בקרבת הבסיס, או אפילו כאשר רכב כבד היה עובר באזור, ומעל הכל, תמיד היה עם מבט אומלל על פניו.
אחרי שהוצאנו את הנגלה הראשונה של הכלבים, הגיע תורם שלו ושל שומי, הלכידה עצמה הייתה מאוד מסובכת, בדיוק באותו הזמן תפסתי חמל בלילה, היה ארוע ובלאגן, ואיכשהו תוך כדי הצלחתי לקשור אותם עם רצועות מאולתרות מחבל, לרשת הסוואה שהייתה במקום. קיוויתי כל הלילה שלא יגלו אותם עד אשר יגיע המתנדב שלנו, שהיה נוסע עד לגלבול הצפון בשביל לעזור לכלבים בבסיס.
הלילה עבר בשלום, והאיש שלנו הגיע ואסף אותם, כמה ששמחתי שהם יצאו משם, לא היה לי משוג איך הם יסתדרו באגודה, ויותר מכך אילו בתים הם ימצאו.
כמה חודשים אחרי המלחמה אומצו שני הקטנים, קודם שומי, ואחרי זה ג'וקר המקסים, שבנתיים התחיל להתאושש קצת מחיי הבסיס.
נאמר לי ששניהם הלכו לבתים טובים, אבל לא ממש ידעתי מה עלה בגורלם מאז האימוץ.
זה קרה לפני 4 שנים.
והנה עכשיו כאשר שיפצנו את האתר החדש שלנו באגודה, ביקשנו מאנשים שייכנסו ויכתבו את הסיפורים שלהם עם הכלבים הוחתולים שלנו, נכנסתי ושם ראיתי את הסיפור הזה.
אני לא מסוגל לתאר כמה התרגשתי כאשר ראיתי שהקטן והמקסים הזה ששרד את הטילים, והרעב, היחס העויין של עובדי הרס"ר והנטישה האכזרית, הגיע למקום טוב כל כך.
אז כל מי שנותן את הנשמה בשבילם, אל תתייאשו, ישנם עדיין אנשים טובים שנמצאים אי שם, וגם הכלבון במצב הכי נואש יכול לחיות חיים של מלך.