ליבי
הייתה לי כלבה 17 שנים, לאחר 36 ימים של בכי וגעגוע, ישבתי ב-02.00 בלילה וטיילתי בפייסבוק, לפתע נתקלתי בתמונה, של כלבה זעירה, על כיסא מחשב, וזהו !! זו הייתה אהבה ממבט ראשון, חיכיתי ל-08.00 בבוקר, והתקשרתי למשרד ענה לי מר שאול, ואמר, אין מצב, היא הובטחה למשפחה עם ילדים, ועוד כל מיני, לא ויתרתי, התקשרתי שוב והפעם ענתה לי מזל,סיפרתי לה את השתלשלות הסיפור ואמרתי לה, אני אעשה הכל כדי לקבל אותה!!! אני הולכת לספר לך כמה דברים, "לקרוע" לך את הלב, ואמרתי לה:" א' אני אמא שכולה טריה, לכלבה אחרי 17 שנים, ב' אני אחרי דום לב.... ג' אני נטולת ילדים... אל תשברי את ליבי!" אחרי חצי שעה חזרה אלי, לאחר שהתייעצה, ואמרה לי, תהיי פה ב13.45 הכלבה תהיה אחרי עיקור, רצוי שתראה אותך מיד אחרי זה, לקחתי מגבת וורודה גדולה, טסתי לקניות, ואיתם במונית לצער בעלי חיים חיפה,רעדתי והתרגשתי כל-כך, שנהג המונית היה צריך לבוא איתי ולאחוז בידי, נכנסתי שאול אווה ומזל היו שם, לא יכולתי לחכות יותר, לקחו ממני את המגבת, וחזרו אלי עם חבילה קטנה עטופה בוורוד, מטושטשת לאחר העיקור, את השאר אינני זוכרת, יצאו ממני קולות שלא ידעתי על קיומם, לא הפסקתי למלמל, ידעתי !!! ידעתי שאת שלי, נישן כפיות, יפה שלי, זה היה בערך ב-11.10.12 ומאז השאר היסטוריה, אם אני כבר יוצאת מהבית, מחכה לחזור אליה,חשבתי שלעולם לא אוכל לאהוב כלב אחר, אבל נכבשתי בראותי אותה, כעת היא גודלת ומקסימה יותר, מיום ליום, אני אסירת תודה לצוות כל יום !! היא ממלאת אותי אושר חדווה וצחוקים. זכיתי !!! והבעל? מתעללת בו מינית ממש, אותו היא שורטת, מנשקת איפה שרק מצליחה וצמודה אליו.