פמו
זה היה ביום שבת אחד באמצע אפריל, התעוררתי בבוקר ואמרתי לבעלי "אני רוצה כלב".
תקופה ארוכה התלבטנו , שנינו אוהבי חיות ובעיקר כלבים אבל ידענו שהאחריות בלגדל כלב היא עצומה וזה לא דבר של מה בכך.
אבל באותה שבת זה פשוט בער בי. קמנו מהר מהמיטה ורצנו לאתר של צער בעלי חיים, זה היה כל כך ברור לנו שנאמץ כלב מהעמותה, אפילו לא דברנו על זה בינינו. וכך עברנו על התמונות וחשבנו איזה סוג של כלב אנחנו מחפשים. בינוני, רגוע, בוגר - שלא צריך לחנך לצרכים ולא מגדל שיניים.
בהתלהבות רבה נסענו לצער בעלי חיים חיפה. בתמימותנו הרבה חשבנו שיש סיכוי שנחזור בידיים ריקות. מיד כשהגענו לעמותה פגשנו את אלונה מתנדבת מקסימה שעשתה לנו סיבוב בכלבייה והראתה לנו כל מיני כלבים יפים וחמודים שהתאימו למה שחפשנו. אבל לא השתכנענו...
ואז ברגע של הברקה היא הציגה לנו את פמו. פמו כלב מעורב (קוקר ספאנייל ולדעתי בורדר קולי) בן ארבע עבר חיים לא פשוטים. בהיותו גור נזרק מקומה רביעית ושבר את האגן, עבר שיקום בצער בעלי חיים ואז אומץ אבל אחרי שלוש שנים הוחזר לעמותה כי המשפחה המאמצת שלו לא יכלה לטפל בו יותר. אחרי כמה חודשים הוא שוב אומץ אבל הוחזר אחרי שבוע כי נשך את אחד הילדים.
התאהבנו. היא הוציאה אותו אלינו , הסתכלנו עליו ופשוט התאהבנו. לקחנו אותו לסיבוב קטן בחוץ ופמו ניסה לעשות עלינו רושם טוב, הוא ישב כשאמרנו לו "שב" הוא בא כשאמרנו לו "בוא" אבל המבט הזה בעיניים שלו, העיניים הטובות האלה זה מה שקנה אותנו. לא חשבנו פעמיים וחזרנו איתו הביתה.
פמו שלנו עבר הרבה בחיים וההתאקלמות בבית החדש לא הייתה קלה, בהתחלה הוא היה קצת בשוק ולא ידע איך להתנהג, אחר כך הוא בחן אותנו ובדק את הגבולות זה אפילו הסתיים בכמה נשיכות כואבות מצידו, אבל לא וויתרנו. המשכנו לאהוב אותו ולטפל בו במסירות.
היום פמו הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו, אנחנו אוהבים אותו עד השמיים ומקבלים את אותה אהבה בחזרה. פמו כלב מאושר והוא הופך אותנו למאושרים. אי אפשר להסביר במילים את הכח שאפשר להרגיש כשמלטפים כלב, כשמוציאים אותו לטיולים ארוכים ורואים אותו רץ חופשי ומאושר. כשהוא מסתכל עלייך בעיניים החומות שלו ומבקש להתכרבל איתך, כשהוא נבהל מרעש חזק ובא להתחבא מאחורי הרגליים שלך.
פמו הפך אותנו לאנשים טובים יותר ומאושרים יותר ואנחנו מודים לו ולצער בעלי חיים חיפה על ההזדמנות הזאת.