04-8729696
תרומה בקליק
מפת האתר
פינת אימוץ בחרו את המאפיינים של חיית המחמד בה הנכם מתעניינים
סיפורים שלכם

שבע השנים הטובות של שושה





אני רוצה לספר לכם על שבע השנים הטובות. כן, לפני שבע שנים בערך, החלטנו להביא הביתה כלב. רק בדבר אחד היינו בטוחים, הכלב יגיע מצער בעלי חיים. ידענו שאנחנו לא רוצים לקנות גור כלבים גזעי ובעל תעודות. רצינו לאמץ כלב שמזלו לא שפר עליו ושלא נולד בחווה מטופחת להשבחת הגזע, או כזה בעל תעודות, שבמחירו ההתחלתי אתה יכול לקנות מכונית משומשת.

כבדרך אגב,ומאחר ולא רצינו לטפח תקוות שווא,הזמנו, רעייתי לימור ואני, את הילדים לאחת מהשבתות הפתוחות האלה שמקיימים דרך קבע בצער בעלי חיים חיפה.

הילדים הסתובבו בין הכלובים, וכשעלתה האופציה לאמץ את אחד מהם, עומרי, הבכור, החל לטייל עם כמה מהם באזור. סוג של נסיעת מבחן. כלב אחד היה נמרץ מידי ובעל התנהגות מאיימת, אחר משך את הרצועה בכוח ודרש שליטה. לא הלך משהו. או אז, החליטה אחת המדריכות שהיא מציגה בפני עומרי את בוּבָּה- כלבה כנועה ומבוהלת עם מבט עצוב וזנב לבן שנחבא דרך קבע בין הרגליים. בובה צעדה לצידו של עומרי כמי שמובילים אותה אל הגרדום, ומיד שבתה את ליבו. הפור נפל.

מאחר והאחריות באימוץ כלב אינה דבר של מה בכך, החלטנו כי נשאיר את בובה ללילה נוסף בצער בעלי חיים. נקבע כי נתכנס יחדיו בסלון ונחליט בשום שכל, בסבלנות ובהגינות, אם אנחנו ערוכים לאימוץ.

הישיבה המשפחתית הייתה קצרה והחלטית וכבר למחרת נסעתי לסיים את הסידורים הדרושים ולקחתי את בובה הביתה, ושמה שונה כבר באותו היום ל-שוּשָה.

הסיפורים על שושה שלנו יכולים למלא ספר שלם.
הכלבה, שבשבועות הראשונים נחרדה מעצם בבואתה המשתקפת במסך הטלוויזיה או במראה בחדר השינה, הרימה אט אט את זנבה מעלה והוסיפה לעצמה משקל וביטחון. מי שבעקשנות ובבעתה לא הייתה מוכנה לעלות לרכב המשפחתי, הספיקה כבר לטייל איתנו בכל הארץ, מנסיעה ברכבל לחרמון העליון ועד ירידה בסולמות חבלים בנקיקים של הרי אילת. שושה הולכת איתנו לכל מקום, לבתי קפה, למסעות רגליים, לטיולי בוקר בים ואפילו – אנחנו מתעקשים – לחופשות משפחתיות.

יש דברים ש-שושה לא יודעת- היא לא יודעת לרוץ אחרי כדור או לתפוס פריסבי באוויר. אבל היא מכניסה תמימות שובת לב ואהבה ענקית לבית החם שלנו. היא לא יודעת להתגלגל על גבה או ללכת על שתיים, אבל זאת משום מעולם לא ביקשנו ממנה. היא משירה המון שיער, אבל היא מעולם לא ברחה לנו, תמיד יושבת לפי פקודה, מסכימה שכל תינוק מרייר ילטף אותה נגד כיוון צמיחת הפרווה ולעולם לא מתנפלת או קופצת על אנשים. לשושה יש הבעת פנים קבועה שנעה רק בין עצובה לרצינית, אבל בכל פעם שהיא משירה מבט בפנים אנושיות ובכל קשקוש זנב קטן שלה, הבית מתמלא סיפוק והנאה.

שושה היא בת משפחה, ואנחנו כבר לא יכולים לראות אותנו בלעדיה. יתכן משום אותה הכרת תודה שאז, באותה שבת מיוחדת, בחרנו דווקא בה. ואולי זו דווקא הכרת הטוב שלנו, שבאותו טיול עם עומרי, מכול המשפחות, היא בחרה בנו.


נמרוד שיין- ראש לשכת ראש העיר חיפה