תפריט דברו איתנו:04-8729696

סיפורים שלנו

נפרדים מקוסטה

אין הרבה כלבים שאפשר להגיד שהם אוהבים את כולם, אבל ממש את כולם. חלק יותר חברותיים חלק פחות, ואחרים בכלל סנובים, אבל כל אחד מהם יש מישהו שבסופו של דבר עולה להם על העצבים, ככה זה כמו אנשים.

ובכן, אין הרבה כאלה אבל אחד מהם היה קוסטה. קוסטה הגיע אלינו לפני כ-5 שנים, הוא אומץ ע"י מישהו בכלל באזור אחר בארץ, ומשם התחיל הסיפור הקבוע. למאמץ לא היה זמן, היו דברים אחרים בחיים, וקוסטה בסוף מצא עצמו אצלינו.

כבר מהרגע הראשון יכולנו לראות איזה אוצר קיבלנו, כלב שקט, רגוע, מסתפק בשלו ומעבר לכל טוב עם כולם ואוהב את כולם, כלבים, אנשים, ילדים מבוגרים פשוט מלאך עם חיוך ענק על הפנים שמקבל את כולם בטוב לב ורוגע.

למרבה הצער שמנו גם לב שקוסטה סובל מהשמנה לא בריאה, בהתחלה חשבנו שמדובר רק בתזונה לא נכונה, אבל עם הזמן הלך והתברר לנו כי הוא סובל מבעייה מטבולית כלשהי. כך קוסטה המקסים, שבדיעבד התברר שלא סתם קרוי כך, כיוון שהוא מבין הייטב רוסית ואפילו מגיב לפקודות (כנראה שבמקרו היה ממשפחה דוברת רוסית), נשאר באגודה.

הזמן הלך ועבר אבל המקסים שלנו לא הצליח למצוא בית. אולי זה הגיל שיחק תפקיד, אולי המראה השמנמן שלו, או אולי העובדה שהיה אוהב את כולם אבל עדיין לא היה הכלב הראשון שקופץ על הכלוב אלא היה מתנהל בעצלתיים עד שהמאמצים היו כבר בוחרים מישהו אחר, אבל קוסטה נותר מאחור.

לצערינו המחלה שלו החמירה עם הזמן, וכמה שלא ניסינו לטפל ולהגביל באוכל הוא פשוט המשיך להשמין, דבר שהקטין יותר ויותר את הבית המיוחל. הוא החל לקבל פריווילגיות משלו, היה יוצא לטייל לבד מהכלוב, ידענו שהוא מעולם לא יריב עם אף אחד, היה חוזר לבד מתי שנוח לו, ובדרך כלל פשוט נח ונהנה מהיום בפינה מוצלת.

כך היה במשך כשנתיים כאשר למרבה הצער הזקנה החלה להשיג את קוסטה, ומחלת ההשמנה שלו התגברה. קוסטה נפטר לפני כשבועיים, מהתקף לב, ככל הנראה בשנתו, ממש כמו מלאך. הוא היה אחד מוותיקי האגודה, שיחסר לכל הצוות והמתנדבים, שרק מצטערים על כך שאיש לא רצה לאמץ הביתה את הלב הענק הזה.

כולנו נתגעגע אליו, ומקווים שהרגיש באגודה כמו בבית שכל כך הגיע לו.